Shavuot in Modi'in with Rabbi Lau

The Modi'in Dati list just published Rabbi Lau's Shavuot Schedule.

שיעורי הרב דוד לאו, רב העיר, בליל שבועות:

בין מנחה לערבית – בית הכנסת ברעות

22:15 – יקיר אפרים (נחל צין)

23:15 – מנורת אבנר (אולפנא, נחל צלמון)

00:15 – אדיר במרום (דן/שמעון)

01:15 – חושן מודיעין (אבני חושן/בדולח)

02:00 – תפארת חן (אבני חושן)

02:30 – השמשוני (דוד אלעזר)

03:30 – הצופים הדתיים (עמק יזרעאל)

04:00 – בני עקיבא (נחל צלמון)

04:20 – אודיה (נחל זוהר)

18:00: - מוריה (אסתר המלכה)

19:15 – לב אחים/שבטי ישראל (ראובן)

 
Every year it is amazing how he manages to get to so many places in the city within a 24 hour period.

For those trying to follow his path - here is is on a map:
(Click here to view most of the shuls in Google Maps)

Wow - just "wow"

מצות ישוב ארץ ישראל

In honour of Yom Haatzmaut next week, I am giving a shiur today on Mitzva Yishuv Eeretz Yisrael - The Mitzva to live in Eretz Yisrael.
Below are my sources - you can read them and draw your own conclusions :)
Sorry that it is not formatted properly - blame Blogger. If you would like a copy in Word or PDF format, please contact me directly or leave a comment (include contact email address in the comment - I will remove the address from the comment after I have sent the file.

1.      במדבר פרק ל"ג

[נ] וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: [נא] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן: [נב] וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ: [נג] וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ: [נד] וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ: [נה] וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ: [נו] וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם:

2.      רש"י

[נ"ג] והורשתם את הארץ: והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה:

3.      רמב"ן

[נג] והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה - על דעתי זו מצוות עשה היא, יצווה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה'. ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתיישב שם, יעברו על מצוות ה'. ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי ב): במצוות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצווה הזו, כי הכתוב הזה היא מצוות עשה. ויחזיר המצווה הזו במקומות רבים, באו ורשו את הארץ (דברים א ח) אבל רש"י פירש:  והורשתם את הארץ, והורשתם אותה מיושביה, אז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה. ומה שפירשנו הוא העיקר:

4.      ספר המצות – מצות שכח אותן הרב ממצות עשה לדעת הרמב"ן

מצוה ד שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אמרו להם והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי אח הארז לרשת אותה....

5.      מגילת אסתר (רבי יצחק די ליון, מגדולי מפרשי ספר המצוות),

ר' יצחק די לאון תלמיד חכם ומקובל. נולד בעיר לאון בצפון ספרד. שימש כרבה של טולדו. היה מאחרוני רבני קסטיליה. נפטר שנים מעטות לפני גירוש ספרד כשהוא בן למעלה מגיל שבעים. תלמידו של רבי יצחק קנפנטון, עסק רבות בקבלה ובתורת הנסתר ומיוחסים לו מעשי ניסים. זכה לכבוד רב מרבי יוסף קארו אשר כינהו 'רבינו הגדול מוהר"ר יצחק די ליאון'. רבי דוד קונפורטי, בספרו הביבליוגרפי "קורא הדורות", ייחס לו את כתיבת ספר "מגילת אסתר" אשר עוסק בתשובות להשגות הרמב"ן על ספר המצוות של הרמב"ם.

http://he.wikipedia.org/

(מצוה ד) נראה לי כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח, כי אדרבא נצטוינו לפי מה שאמרו בסוף כתובוח (דף ק"א) שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה והוכיחו מפסוק השבעתי אתכם בנוח ירושלים וגו׳ ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה. ומה שאמר הרמב״ן  שהחכמים אמרו כי כבוש הארן היא מלחמת מצוה, זהו כאשר לא נהיה משועבדים לאומות. ומה שאמר עוד שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ, זה דוקא בזמן שבית המקדש קיים אבל עכשיו אין מצוה לדור בה, וכן פ׳ התוס׳ שם גבי הוא אמר לעלות, ועוד ראיה שאין בו מצוה ממה שאמרו ג״כ החם (שם) כל העולה מבבל לא״י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו, ואם היה מצוה בדירת א״י בכל הזמנים איך יבא נביא אחר משה לסתור דבריו והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכיש לסתור.

6.      תלמוד בבלי - כתובות ק"י:

מתני' הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין אחד האנשים ואחד הנשים נשא אשה בא"י וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא:

7.      תוספות

אומר לעלות כו'. אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם:

8.      רמב"ם הלכות אישות פרק י"ג

וכן לא יוציאה ממקום שרובו ישראל, למקום שרובו גויים; ובכל מקום, מוציאין ממקום שרובו גויים, למקום שרובו ישראל.

[יט] במה דברים אמורים, מחוצה לארץ לחוצה לארץ, או מארץ ישראל לארץ ישראל.  אבל מחוצה לארץ לארץ ישראל--כופין לעלות, אפילו מנווה יפה לנווה רע; ואפילו ממקום שרובו ישראל, למקום שרובו גויים--מעלין.  ואין מוציאין מארץ ישראל לחוצה לארץ, ואפילו מנווה רע שרובו גויים לנווה היפה שרובו ישראל.

[כ] אמר האיש לעלות לארץ ישראל, והיא אינה רוצה--תצא שלא בכתובה; אמרה היא לעלות, והוא אינו רוצה--יוציא וייתן כתובה; והוא הדין לכל מקום מארץ ישראל, עם ירושלים:  שהכול מעלין לארץ ישראל, ואין הכול מוציאין משם; והכול מעלין לירושלים, ואין הכול מוציאין משם.

9.      רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכות ט-יב

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא-אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שווה דינר חטין בשני דינרין.

במה דברים אמורים? כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר. אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, ייצא לכל מקום שימצא בו ריווח.

ואף-על-פי שמותר לצאת, אינה מידת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.

גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה. וכן הוא אומר (תהילים קב טו): כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. אמרו חכמים: כל השוכן בארץ ישראל עוונותיו מחולין, שנאמר (ישעהו לג כד): וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי העָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן. אפילו הלך בה ארבע אמות, זוכה לחיי העולם הבא. וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר (דברים לב מג): וְכִפֶּר אַדְמָתו עַמּוֹ. ובפורענות הוא אומר (עמוס ז יז): על אדמה טמאה תמות.

לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם. ואל ידור בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר (שמואל א כו יט): כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּח בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵך עֲבֹד אֱלהִים אֲחֵרִים. ובפורעניות הוא אומר (יחזקאל יג ט): וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לא יָבֹאוּ. כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ, כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר (יחזקאל כז כב): בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם ה' וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.

10. דברים יא יח – רש"י

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.

רש"י: "ושמתם את דברי" (ספרי) אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות: הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר(ירמיהו לא כ) "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים".

11. אגרות משה (אבן העזר חלק א סוף סימן קב)

בדבר שאלתך אם יש מצווה עכשיו לדור בארץ ישראל כהרמב"ן או כהר' חיים (תוספות כתובות דף קי ע"ב ד"ה הוא אומר) דאינה מצוה בזמן הזה

הנה רוב הפוסקים סברי דהוא מצווה. אבל פשוט שאין זה בזמן הזה מצווה חיובית שעל הגוף, דאם-כן היה ממילא נמצא שאסור לדור בחוץ לארץ משום שעובר על "עשה" כמו מי שילבש בגד של ארבעה כנפות בלא ציצית שיש איסור ללבוש כדי שלא יעבור על "עשה"  דציצית. ולא הוזכר איסור אלא על הדר בארץ ישראל שאסור לצאת על-מנת לשכון בחוץ לארץ (רמב"ם פ"ה ממלכים הלכה ט) וגם-כן הא ודאי אינו "איסור לאו".  ואם היה איסור גם לאנשי חוץ לארץ, היה לו לרמב"ם לומר סתם: "אסור לשכון בחוץ לארץ אלא-אם-כן חזק בארץ ישראל הרעב".  משמע דרק ליושבי ארץ ישראל יש איסור שאסרו חכמים. אבל מצד ה"עשה" אינה חיובית, אלא כשדר שם מקיים מצוה.

וכיון שאינה מצווה חיובית, יש וודאי להתחשב בהחשש של רבינו חיים אם יוכל ליזהר במצוות התלויות בארץ.

12. פניני הלכה, פרק ג: מצוות ישוב הארץ הרב אליעזר מלמד

א - מצווה לאומית

מצוות ישוב הארץ מורכבת משני חלקים, מצווה כללית ומצווה פרטית. המצווה הכללית מוטלת על כלל ישראל, ועניינה: כיבוש הארץ ויישובה על ידי עם ישראל. והמצווה הפרטית מחייבת כל יחיד ויחיד מישראל לגור בארץ ולהשתתף בישובה. תחילה נעסוק בחלק הראשון, היינו במצווה המוטלת על כלל האומה, לכבוש את הארץ, לשלוט בה ולהתיישב בה. וכך כתב הרמב"ן (השמטות לספר המצוות מצווה ד): "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר (במדבר לג, נג-נד): וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ…"

כשנדייק בדבריו נמצא, שישנם שני צדדים במצווה הכללית של ישוב הארץ. האחד שהארץ תהיה תחת שלטון ישראל ולא תחת שלטון זר. אולם בכיבוש הארץ לבד עדיין המצווה לא נשלמת, וצריך להוסיף את הצד השני, שהוא ליישב את כל הארץ בפועל, באופן שלא תישאר שממה. וברור שאין די בהתיישבות עירונית ובבניית בתים בלבד, הואיל וכך ישארו בארץ חלקים שוממים, אלא המצווה היא להפריח את כל שיממות הארץ. וכל זמן שישנם מקומות בארץ שנותרו שוממים, עדיין מוטלת עלינו מצווה לטעת בארץ עוד עצים ולבנות עוד בתים.

ומדגיש הרמב"ן שמצווה זו נוהגת בכל הדורות, שבכל הדורות מצווים ישראל לרשת את הארץ וליישבה ולא רק בעת כיבוש הארץ אחר יציאת מצרים. אלא שבמשך דורות רבים היינו במצב של אונס, שהיינו בגלות בגוף ובנפש, ולא יכולנו לקיים את המצווה. בחסדי ה', בדורות האחרונים, החל ה' להצמיח את ישועתנו, ומצבנו השתנה ואנו יכולים לקיים את המצווה

ב – שותפות היחיד במצווה הכללית

מדרגות מדרגות ישנן בשותפות של כל יחיד ויחיד במצוות ישוב הארץ הכללית. כל יהודי שגר בארץ ישראל הוא שותף במצוות ישוב הארץ, שעל ידי ישיבתו, אחיזתו של עם ישראל בארצו מתחזקת. ומי שהולך לגור במקומות שוממים יחסית, כנגב וכערבה, יש לו חלק גדול יותר במצוות ישוב הארץ, שעל ידי ישיבתו הארץ מתיישבת ואינה נעזבת לשממה.

ומי שמתיישב ביהודה ושומרון, מקיים בישיבתו מצווה גדולה יותר, מפני שבישיבתו יש תרומה כפולה: ראשית, למען הגברת שלטון ישראל במקומות שהערבים רוצים לגזול מאתנו. שנית, למען הפרחת השממה. וככל שמדובר בישוב הנמצא במקום שומם יותר מיהודים, ושונאינו מתאמצים יותר לכובשו, כך המצווה של הגרים בו גדולה יותר. וכבר אמרו חז"ל (ברכות ה, א): ארץ ישראל נקנית בייסורים, ולפי גודל הצער גודל השכר (אבות ה, כג).

מיוחדת במינה מצוות ישוב הארץ, שבעצם זה שיהודי מתגורר במקום בעל ערך התיישבותי הוא מקיים מצווה. שבכל שאר המצוות צריך לעשות מעשה כדי לקיימן, למשל: להניח תפילין, לתת צדקה, להתפלל, אולם במצוות ישוב הארץ עצם המגורים – מצווה. נמצא שכל מי שזוכה לגור בארץ ישראל ועוד יותר ביישובי יש"ע, חיי השגרה שלו, כאכילה, שינה ואף כל נשימה ונשימה, הופכים למציאות של מצווה.

אף המתגוררים בחוץ לארץ ותורמים כספים למען ההתיישבות בארץ ישראל שותפים במידה מסוימת במצוות ישוב הארץ הכללית, אלא שהם שותפים במצווה בממונם ואינם מקיימים את המצווה בגופם. וכן תושבי הארץ שתומכים ביישובי יש"ע שותפים במצווה הכללית של יישוב אותם המקומות המקודשים, ולפי מידת תמיכתם כך גודל מצוותם.

ג – מצוות ישיבתה לפרט

בנוסף למצווה הכללית, שהארץ תהיה בריבונות ישראל, יש מצווה על כל יהודי ויהודי שיגור בארץ ישראל. לפיכך, גם בזמן שהארץ תהיה כולה ביד ישראל והמוני יהודים ימלאוה, מנהר מצרים ועד נהר פרת, עדיין תהיה מצווה על כל יהודי לגור בארץ.

ואפילו בזמן שגויים שלטו בארץ, ונראה היה לכאורה שאין סיכוי שיהודי נוסף שיגור בארץ יועיל למצווה הכללית, מכל מקום היתה מצווה פרטית על כל יהודי שיגור בארץ. וכפי שאמרו חכמים (כתובות קי, ב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר: לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים". וכן אמרו בתוספתא (ע"ז ה, ב). וכן פסק הרמב"ם (הלכות מלכים ה, יב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה".

וכן מובא במדרש תנאים (ספרי ראה נג), שבתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני, עת אשר שלטו הרומאים בארץ ביד קשה ואכזרית, ורבים מבני העם עזבו את הארץ מפני הרעב והחרב, היו כמה תנאים שרצו לצאת לחוץ לארץ. וכך מסופר: מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן, שהיו יוצאים לחוץ לארץ, והגיעו לפלטיא, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו את המקרא הזה (דברים יא, לא-לב): "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים". אמרו: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה", וחזרו ובאו להם לארץ ישראל.

ואף שבעת שהיה שלטון נכרי בארץ לא זכינו לקיים את המצווה הכללית, ש"הארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת", מכל מקום כל יהודי שהתגורר בארץ באותם הזמנים קיים במידה מסוימת גם את המצווה הכללית, מפני שעצם ישיבתו בארץ סייעה לשמירת הזיקה שבין ישראל לארצו במשך שנות הגלות הארוכות. בנוסף לכך, ישיבתו בארץ שימשה בסיס להרחבת ההתיישבות לקראת ריבונות ישראלית. ואם עשה ופעל בצורה מכוונת למען מטרה זו, כמו שעשו תלמידי הגר"א שעלו לארץ במסירות נפש ובנו את חורבותיה כדי לקרב את הגאולה, נעשה שותף ממש במצווה הכללית.

Rabbi Menahem Froman - Baruch Dayan Ha'emet

I think the first Rabbi that I met in Israel when I came here for the first time on a Bnei Akiva program almost 25 years ago was Rabbi Fruman, Rabbi of Tekoa.

I remember my first morning in Israel, going to the small shul in Tekoa, which was so different from either of the active shuls in New Zealand. That first morning, Rabbi Fruman made a point of coming to our minyan, even though he had already davened at the regular minyan of the Yeshuv, and made a point of smiling at everyone and speaking to as many people as possible, making use of his broken English to make us feel as welcome as possible.

Rabbi Fruman made a point of making everyone feel welcome. I remember once in  Shul someone was saying Kaddish, but was not a regular shul goer and was having trouble keeping up with the pace of the other mourners. Rabbi Froman left his seat at the front of the shul to daven next to the mourner, saying Kaddish slowly and clearly together with the newcomer.

Rabbi Fruman was never worried about what other people would say. I remember him standing in front of the open Aron Kodesh during Anim Zmirot, dancing to the voice of the young child singing as is it was the voice of the Malachei Hasharet themselves.

Even then, Tekoa was an unique Yishuv and Rabbi Froman was a unique figure. Tekoa was unusual as it was (and still is) one of the very few yishuvim that had of both religious and less-religious residents. Idealistically the founders of Tekoa believed that is we are to succeed as a country, different segments of society need to learn to live together.

Rabbi Froman took that idea one step further, he believed that as residents of the Middle East, we need to learn to live together and interact with our Arab neighbours. He was one of the first Israelis to meet with Arafat and the PLO (before it was legal), and worked to bring a common understanding between Jews and Arabs, particularly at a religious level.

He believed that a common belief in G-d should unite us, not be a cause of division. And he believed that the religious leaders in Judea and Samaria who lived in close proximity to each other were the ideal people to build bridges between Jews and Arabs.

I have written before that the way forward towards peace is not through government negotiations or arguments over where a future border should be drawn, rather we need to understand and interact with each other on a personal level. Once Jews and Arabs can relate to each other as business partners, colleagues, or neighbours, the question over which government pays for the local school or collects the garbage becomes less important.

Rabbi Fruman personified this belief. He had a close personal relationship with Muslim religious leaders in the towns around Tekoa, he personally knew many of the leaders of Fatah, and after vandalism against Mosques last year made a point of visiting the sites of the damage and providing new Korans to replace the books that were damaged.

According to the Jerusalem Post:

[Rabbi] Froman proposed a solution to the Israeli-Palestinian conflict whereby the Israeli settlements in the West Bank would remain intact within a sovereign Palestinian state. The maverick rabbi also supported Abbas’s push for recognition of a Palestinian state at the UN in 2011.
http://www.jpost.com/JewishWorld/JewishNews/Article.aspx?id=305321

Not everyone agreed with the approach of Rabbi Fruman, and we still have a long way to go until Jews and Arabs have true understanding of one-another, but hopefully as he moves to the World of Truth, Rabbi Froman will continue to dance to the music of the Malache Hasharet as if it was the song of a young child singing Anim Zmirot.


May his soul be bound up in the bond of eternal life

Is New Zealand Suitable for the Security Council?

The New Zealand Herald has an article about the New Zealand bid to join the UN Security Council and quotes the NZ ambassador to the UN regarding why New Zealanded voted in favour of Palestinians Statehood in the UN vote on 29 November last year:

New Zealand's ambassador to the UN, Jim McLay, made reference to the vote in a speech last night to the Birkenhead Rotary Club where he canvassed arguments as to what value such a small country as New Zealand could add to the Security Council.
The United States and Canada voted against the resolution last year recognising Palestine as a non-member observer state at the UN. Britain and Australia abstained. The vote, on November 29, passed with 138 in favour, nine against and 41 abstentions.

...

"We were, however, the only one of the US and the UK, Canada and Australia and New Zealand to vote for the UN resolution recognising Palestine as a UN non-member observer state."

Not stated in the article was that almost all of the dictatorships and non-democratic regimes voted in favour of Palestinian Statehood.

In other words, when given the choice of siding with democracies like US, the UK, Canada, and Australia, or with dictatorships such as Syria, Saudi Arabia, or North Korea, New Zealand decided to align itself with the dictators and thinks that this will give it an advantage in its bid for a seat on the Security Council.

The scary thing is that they are correct, taking the side of democracy is a clear disadvantage if you want to get anywhere in the United Nations.

I guess that we should be glad that at least they are honest about it.

Does Talmud Torah Really offer physical protection?

Rabbi Slifkin has an interesting discussion on an article in Mishpacha Magazine on why Yeshiva Students should be exempt from army service.

The article in Mishpacha is not only poorly written, based on false history, and mis-represents Jewish sources, but its logic is faulty.

The article states that during the Shoah, there were many Talmedei Chachamim who managed to protect their cities with their Torah:

In Vilna, the protector was Rav Chaim Ozer Grodzinsky. Hitler’s forces conquered Vilna, but were pushed back by the Russian army. Yet when Rav Chaim Ozer passed away, the Nazis succeeded in re-conquering the city. The same happened in Grodno. As long as the great Rav Shimon Schkop was living, the Nazis couldn’t conquer Grodno, and similarly the town of  Baranovitch fell into Nazi hands only after the passing of Rav Baruch Ber Leibowitz.

First of all, the historical accuracy of these stories has a lot to be desired (look up the history of Vilna, Grodno, or Baranovitch during World War 2). But for argument's sake, lets assume that these stories are true - that these outstanding Talmedei Chachamim were able to protect the cities where they lived while they were are still alive.
What about the thousands of towns and Yeshivot that were completely destroyed during the Churban of European Jewry? Not only entire Yeshivot were wiped out, but entire traditions of Talmud learning were destroyed. Are we to assume that the bochrim and Rabbanim in those Yeshivot were only second-rate Talmedei Chachamim? Are we to assume that they weren't really learning Torah, or that that Torah they were learning is somehow flawed?
Does Rabbi Grylak believe that Talmedei Chachamim like Rabbi Elchonon Wasserman, Rabbi Kalonymus Kalman Shapira, or the thousands of other Rabbis and Chassdic Rebbes that were murdered by the Nazis were less great than Rabbi Grodzonsky, Rabbi Ozer, or Rabbi Leibowitz.


It seems that if there was protection of cities during the Shoah, it wasn't because of the large numbers of men learning in Kollel, rather it was a few individuals who were outstanding in their learning in spite of their difficult surroundings.

If we were to accept the premise of Rabbi Grylak's article, the logical thing would be to identify the handful of Talmedei Chachamim who are able to offer that type of spiritual protection, move them to a small Yeshiva in the towns and cities in the most danger, and any Rabbi or Kollel guy who does not feel that he's greater than Rav Elchonon or any of the other Rabbis who were perished in the Shoah should be happy to serve in the army - at least they can protect the country with a gun, if not with their learning.